מניעת פציעות

אין כמעט ספורטאי מקצועי או חובבני אשר מתמיד באימוניו שלא עבר פציעת ספורט במהלך אימוניו או התחרויות בו הוא משתתף. מי שכבר חווה פציעה מהסוג הזה גילה שהיא יכולה להיות נבזית במיוחד ולעתים דורשת זמן רב של התאוששות ושיקום ממושך. אולי כואב להגיד את זה מיד אחרי, אבל כמו הרבה דברים בחיים, גם כאן היה אפשר למנוע את הפגיעה בעזרת כמה כללי זהירות לגמרי לא מסובכים. אחד הנושאים החשובים ביותר, אם לא החשוב מכולם בתחום אימוני הכושר הוא הנושא של מניעת פציעות. מועדוני כדורגל מובילים למשל, משקיעים הון תועפות בכדי ליצור מערך לאיבחון פציעות ומניעתן עוד בטרם הן מתרחשות. המערך כולל אנשי מקצוע בתחום הרפואה והכושר ושימוש במע' טכנולוגיות למעקב ובקרה אישי על כל שחקן בקבוצה. מעבר לתכנון ובניית תכנית האימון השנתית, חלוקת העומסים, התאמת התזונה, והשימוש בתהליכי התאוששות שונים, חייבת כל קבוצה לכלול המערך האימון השבועי שלה יחידות אימון למניעת פציעות.

שבר, מתיחה של גיד או רצועה, נקע במפרקים שונים, שטפי דם, פריצת דיסק בדרגות שונות, מכות יבשות, פריקת כתף ועוד, מהווים רק רשימה חלקית של פציעות ספורט השכיחות בקרב ספורטאים.

מסתבר שאצל העוסקים בספורט על בסיס קבוע ישנו קשר הדוק בין סוג הספורט, מספר השעות השבועיות של האימונים והתחרויות, עצימות האימונים, רמת הכושר הגופני, סוג הציוד והלבוש, אורח החיים הספורטיבי וכדומה. לפיכך, פציעות ספורט הן שכיחות אצל העוסקים בספורט ברמות הגבוהות וכן גם אצל ספורטאים חובבים. ברם, כשמדובר בספורטאים ישנם כאלה שחשופים יותר לפציעות לעומת אחרים והדבר תלוי בגורמים שונים.

רצים למשל שממשיכים לרוץ כאשר הם סחוטים ומותשים, משנים באופן בלתי מודע את סגנון הריצה שלהם ובכך מגדילים את סיכוייהם להיפצע – כך עולה ממחקר שנערך במחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת אינדיאנה שבארה"ב, המחקר מצא שבסיומה של כל ריצת אימון, במקביל לעלייה בעייפות, הרצים נוטים להפגין סגנון ריצה שונה שמתאפיין בהגברת התנועה במפרקי הירך, בברך ובקרסול.

המחקר הראה שבסיומה של ריצה רגילה, כאשר הרצים כבר עייפים, חל שינוי במכניקה של הריצה. כאשר אתה עייף ואתה ממשיך לרוץ אתה מגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שלך להיפצע. בזמן עייפות קשה יותר לשלוט על טווחי התנועה", טווחי תנועה מופרזים במפרקים קשורים בדרך כלל לפציעות כתוצאה משימוש יתר. טווח התנועה העודף גורם למעמסה רבה יותר על השרירים, על הגידים ועל הרצועות מה שמקשה עליהם לטפל כיאות במתח ובכוחות המופעלים עליהם במהלך הריצה. הסיכון כמובן משתנה בהתאם לרמת העוצמה של ענף הספורט בו אנו מתעסקים. גם בענפי ספורט הנחשבים ל- “בריאים” יותר כגון יוגה, פילאטיס ופלדנקרייס קיים סיכוי סביר להיפצע במידה והביצוע מוגזם או אינו נכון. רוב פציעות הספורט אינן מסוכנות וההחלמה מהן בדרך כלל די מהירה. מנוחה קצרה בשילוב עם טיפול נכון מהווים בסיס חשוב ועושים את כל ההבדל. הלקח החשוב ביותר לגבי פציעות ספורט הוא מניעה והבנה נכונה של מנגנון הפציעה.

מטרתו של כל ספורטאי חובב או מקצוען היא בדרך כלל לחזור לאימונים כמה שיותר מהר. נקודת המפתח שצריך לזכור היא שכאשר מדובר על רפואת ספורט, תהליך השיקום איננו קצר וחייב להיות במסגרת הכוללת טיפולים אצל פיזיותרפיסט, תכנית שיקומית לביצוע בבית, תרגילים ומנוחה. רצוי כמוהן לבצע מנוחה אקטיבית ולבצע פעילות שונה מהשיגרה כגון שחיה.

הגורמים העיקריים לפציעות ספורט אצל כלל האוכלוסייה:

  • אימון לא נכון בשילוב מוטיבציה גבוהה לאימון- שעלולה להוביל לפציעה בשל הרצון להרים משקל כבד במיוחד או לבצע אימון באיכות גבוהה מאוד עוד בטרם המערכות הגופניות הותאמו לכך.

  • טווחי תנועה מוגבלים או גמישות מפרקית במערכות שלד-שריר ביצוע תנועות ותרגילים המצריכים טווחי תנועה גדולים בהחלט עשויים להעלות עומס על המבנים השונים במפרק ולהוביל לפציעה.

  • אי הקפדה על מנוחה ותוכנית אימונים שאינה מאוזנת או הדרגתית – המנוחה והתאוששות הן החלקים החשובים ביותר במהלך היום יום של הספורטאי ובהחלט מהווים גורמים תורמים לפציעות ספורט.

  • אורח חיים שאינו ספורטיבי- עלול להוביל לפציעה

  • הפרזה בהיקף האימונים – קשור לעלייה במספר פציעות במיוחד אם לא מקפידים על הדרגתיות באימון.

  • הרכב הגוף – רזון מופרז או לחילופין עודף משקל משמעותי עלולים להיות קשורים גם הם לעלייה במספר הפציעות. להרכב הגוף השפעה רבה וקשר למצב הבריאותי למתאמנים 'מן השורה' בכלל ולעוסקים בספורט (חובבנים ומקצוענים)

ישנם גורמים עליהם אין לנו שליטה כמו נתונים גנטיים, גיל, מין תכונות מכאניות של העצמות, הגידים השרירים והמפרקים אך ישנם גורמים עליהם אנו בהחלט שולטים ועלינו להיות מודעים אליהם כמו:

ס

וג התנועה והעומס המופעל עליה, מהירות התנועה אשר משפיעה באופן ישיר על הטכניקה שלה (אין לבצע תרגיל במשקל גבוה בו עדיין אין לנו שליטה מלאה על הטכניקה שלו), תדירות התנועה הכוללת את משך הפעילות והחזרות.

בגדול ניתן לחלק את פציעות הספורט ל-2

פציעות טראומתיות- בהן הספורטאי נפצע כתוצאה מנזק פתאומי וחזק לרקמות הגוף. פציעות מסוג זה כוללות קריעת רצועות בברך, פריקת כתף, שבר בקרסול ועוד.

פציעות א טראומתיות (שימוש יותר)- כאשר הספורטאי מבצע פעילות מחזורית על הרקמה ויוצר מאמץ מכאני הנמוך מהסף הקריטי של הרקמה. תדירותו יכולה להיות קבועה או משתנה ולפרקי זמן שונים. הפציעה היא בד”כ כתוצאה מהחלמה איטית מדי של הרקמה ביחס לתדירות המאמץ. פציעות שימוש יתר כוללות שברי מאמץ, דלקות כרוניות בגידים ועוד.


Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

home 4 physio- boutiqe clinic for sports & injuries

© 2023 by Name of Template. Proudly created with Wix.com